החלטה בתיק בש"א 1555/08

1.         המשיבות הגישו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן בת"א 7096/05 לפיו חויבו לשלם למבקשת פיצויים והוצאות בסכום כולל של כ- 5,420,000 ש"ח (בש"א 1172/08). ביום 3.2.08 ניתנה החלטה בבקשה הנ"ל, שעל פיה סכום של 850,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין עליו, וכן סכומי החזר ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשת, ישולמו למבקשת ותשלומם אינו מעוכב. עוד הוחלט, כי מעוכב תשלום כל יתר הסכומים המגיעים למבקשת על-פי פסק הדין, והם יוחזקו בנאמנות על-ידי בא כוח המבקשת עד שעיכוב הביצוע לא יהיה עוד בתוקף.

2.         לאחר מתן ההחלטה הנ"ל הוגשה על-ידי המבקשת הבקשה דנן, שכותרתה "בקשה לעיון חוזר בהחלטת עיכוב הביצוע ולמתן הוראות".

בבקשה טוען בא כוח המבקשת, כי לאחר שהמשיבות העבירו את סכומי פסק הדין המעוכבים לידיו, הוא פנה למוסדות בנקאיים וגופים העוסקים בהשקעות על מנת לבחון אפיקי השקעה. מתברר, כי לנוכח שיעורי הריבית שניתן לקבל, התשואה אינה גבוהה והמבקשת עלולה לצאת נפגעת, במובן זה שכאשר ישולם לידיה בפועל סכום פסק הדין במלואו, אם ישולם, בדרך של העברת הפקדון אליה, היא לא תזכה במלוא הריבית הקבועה בחוק.

עוד מצוין בבקשה, כי בתגובת המבקשת לבקשת המשיבות לעיכוב ביצוע פסק הדין, לא התבקש על-ידי המבקשת כי הסכום המעוכב ינוהל בנאמנות על-ידי בא-כוחה לבדו, אלא כי סכום זה ינוהל בנאמנות על-ידי באי-כוח שני הצדדים, ובנוסף לכך התבקשה הצהרה שבכל מקרה תישאנה המשיבות בלא פחות מהריבית החוקית החלה על פסקי דין עד להעברת הכספים בפועל למבקשת.

לפיכך התבקש בית המשפט להורות על דרך השקעת הסכומים המעוכבים ולחלופין לקבוע, כי מי שישקיע את הכספים יהיה בא כוח המשיבות. עוד התבקש בית המשפט לקבוע, כי בכל מקרה הסכומים ישאו ריבית בשיעור הריבית החלה על פסקי דין וזאת עד למועד שיועברו בפועל "ממש" לידי המבקשת.

3.         המשיבות מתנגדות לבקשה. כטענה מקדמית טוענות המשיבות, כי לא קיים הליך של "עיון חוזר" בהחלטה לעניין עיכוב ביצוע פסק דין ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. לגופם של דברים נטען, כי המשיבות מוכנות, כפי שהוצע על ידן מלכתחילה, שהסכומים המעוכבים יושבו לידיהן ויושקעו על ידן, וככל שהן תדרשה לשלמם למבקשת בתום הליכי הערעור, הם ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית. ואולם, לטענת המשיבות לא ניתן לחייבן לשלם הפרשי הצמדה או ריבית על כספים שאינם עוד ברשותן ואינם בשליטתן.  לשיטת המשיבות, המבקשת ובא כוחה מבקשים "לאחוז בחבל משני קצותיו", מצד אחד להמשיך ולהחזיק במלוא הסכום המעוכב, ומצד שני למנוע מהמשיבות את הזכות לקבל הפרשי הצמדה וריבית כדין על הסכומים שיושבו לידיהן, אם ערכאת הערעור תחייב זאת, ולחייב את המשיבות לשלם הפרשים מעבר לפירות שישאו הכספים המושקעים בחשבון הנאמנות.

4.         המבקשת הגיבה לתשובת המשיבות. בתגובה זו הודגש, כי הבקשה דנן היא גם בקשתו של הנאמן (בא כוח המבקשת) לקבל הוראות באשר לאופן השקעת הסכומים המעוכבים, ובמובן זה בוודאי שאינה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שכבר ניתנה.

בתגובה מצוין עוד, כי משמעות החלטת בית המשפט היא, שבא כוח המבקשת נעשה לנאמן גם עבור המשיבות, מבלי שהן או בא-כוחן אחראים להשקעה. לשיטת המבקשת, במקרה שמתקבלת בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין כספי, אין זה ראוי שהזוכה על-פי פסק הדין (המבקשת) ישא בסיכונים שהעיכוב יוצר, הן לעניין הסיכון שלא תושג תשואה בשיעור הריבית החוקית עד למועד בו ישולם פסק הדין בפועל לידי הזוכה, והן באשר לטיפול בהשקעה.

5.         אינני סבור שקיימת מניעה להתייחסות חוזרת מצד בית המשפט לסוגיית אופן הטיפול בכספים המעוכבים. אין לפני בקשה לעיין מחדש בעצם ההחלטה לעכב את פסק הדין, כולו או חלקו. הדיון בנושא זה הסתיים בהחלטה בבש"א 1172/08.

הבקשה הנוכחית ראויה לדיון ולו מהטעם שבקשה זו הוגשה, בין היתר, על-ידי בא כוח המבקשת בתפקידו כנאמן ואינה אלא בקשה למתן הוראות כיצד יש לנהוג בפקדון שהוא מופקד עליו, כשהנאמן מעלה לפני בית המשפט את הקשיים שהוא ניצב בפניהם ואת העובדה שהשקעת הכספים על-פי ההצעות שבידיו עלולה לקפח את המבקשת. בא כוח המבקשת מפרט את הקשיים שהתבררו לו רק לאחר שבחן אפיקי השקעה אפשריים ולאחר שנוכח כי מבחינה מעשית לא ניתן יהיה להשיג תשואה שתזכה את המבקשת (או את המשיבות, למקרה שיהיה צורך להשיב להן את הכספים) בריבית הקבועה בחוק. נתונים אלה לא היו לפני בית המשפט עובר למתן ההחלטה על עיכוב הביצוע.

זאת ועוד, כפי שציין בא כוח המבקשת, ההחלטה בבש"א 1172/08, בכל הנוגע לאופן החזקת הכספים המעוכבים, ניתנה שלא על-פי עמדת מי מבעלי הדין, ובמצב זה אינני סבור שיש מקום לחסום את דרכו של בעל דין לפנות לבית המשפט.

למותר לציין, שההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק דין אינה אלא "החלטת ביניים", אשר בית המשפט מוסמך לשנותה, כפי שנפסק, בין היתר, בע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 (2002), שמוזכר גם בתשובת המשיבות. כך הם פני הדברים כאשר, כמו במקרה דנן, מתברר כי הוראות שניתנו לגבי החזקת הכספים המעוכבים עלולות לגרום לעיוות דין ולקיפוחו של בעל דין (השוו עם הוראת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

6.         לגופו של עניין, יש ממש בטענת המבקשת לפיה, כאשר מתקבלת בקשת חייב על-פי פסק דין כספי לעכב את ביצועו של פסק הדין (או חלקו), יש להתנותה בתנאים באופן שהסיכונים הנובעים מעיכוב הביצוע לא יחולו על הזוכה (במקרה דנן, המבקשת), הזכאי לקבל לידיו-שלו את מלוא סכום פסק הדין לאלתר. מי שמבקש לחרוג מהכלל הרגיל הוא מי שמבקש את עיכוב הביצוע, ועל כן עליו לשאת בסיכונים הנובעים מכך. סיכונים אלה מתבטאים בעיקר בשניים - בחשש מפני חדלות פרעון החייב עובר למועד בו יחויב להעביר את סכום פסק הדין במלואו לידי הזוכה ובחשש מפני שחיקת ערך הכסף או הפסד הריבית החוקית לה זכאי הזוכה עד שכספי הפסק יגיעו לידיו. כידוע, על פי תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט להתנות את עיכוב הביצוע בתנאים.

הפקדת הסכום המעוכב בנאמנות אצל בא כוח הזוכה מבטיחה, בעיקרו של דבר, מפני סיכון הנובע מחדלות פרעון, אך עלולה להביא להפסדי ריבית לזוכה, כאשר התשואה שניתן להשיגה בהשקעה סולידית שנאמן מחויב בה, אינה כתשואה המושגת באמצעות הריבית החוקית. מאידך גיסא, במצב זה לא יהיה זה ראוי לחייב את החייב, אשר כבר הוציא מכיסו את סכום פסק הדין, בהפרשי ריבית.

מנגד, הותרת הסכומים המעוכבים בידי החייב, כפי שמציעות המשיבות, אינה מבטיחה את הזוכה מפני הסיכון שבחדלות פרעון החייב במועד הרלוונטי.

אינני סבור כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה במלואה בדרך של ניהול פקדון משותף על-ידי באי כוח שני הצדדים, אם כי מובנת העדפתו של בא-כוח המבקשת לחלוק באחריות להשקעה עם בא-כוח המשיבות, שכן גם במצב זה עלולה להתעורר השאלה, מי ישא בריבית החוקית לאחר סיום עיכוב הביצוע, כשיוחלט למי מבלי הדין יועבר הפקדון (ככל שהתשואה שתושג תפחת מהריבית המגיעה על פי חוק).

7.         נראה, כי הדרך הראויה לפתור את הבעיה מכל היבטיה היא באחת משתי החלופות הבאות:      

            א.         החזקת הסכום המעוכב אצל המשיבות וזאת בתנאי שהן תמצאנה למבקשת (כנגד העברת הסכום המעוכב חזרה לידיהן) ערבות בנקאית צמודה ונושאת ריבית כחוק, שתעמוד בתקפה עד לסיום הליכי הערעור. אם יוחלט בערעור שהסכום המעוכב (או חלקו) ישולם למבקשת, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ב.         לחלופין, ועל פי בחירת המשיבות, יושאר הסכום המעוכב בנאמנות אצל בא-כוח המבקשת, אך אז המשיבות תשאנה בהפרשים, אם יהיו, בין סכום קרן הפקדון והפירות שנוספו לה, לבין הסכום המעוכב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלומו בפועל למבקשת, וכשהמשיבות לא תהיינה זכאיות להפרשים אלה אם יוחלט שהסכום המעוכב (או חלקו) יושב לידיהן.